עמותת קבוצת ירושלים למחקר פיתוח וצמיחה נ' פלאפון תקשורת בע"מ

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב רכישת 17 מכשירי טלפון ניידים מידי המבקשת, אשר התגלו בהם בעיות קליטה חמורות באזור מזרח ירושלים, הוא מקום פעילותה של המשיבה. המשיבה טענה כי בשל בעיות הקליטה נגרמו לה נזקים בסכום של 50,000 ₪.

ביום 5.5.12 ניתן על ידי כב' הרשם הבכיר ב' שלו פסק דין בהעדר הגנה כנגד המבקשת. פסק הדין ניתן על יסוד אישור משלוח בואר רשום וכן אישור מדואר ישראל המבוסס על "רשימת דברי דואר המיועדים למסירה", לפיו דבר הדואר אשר נשלח אל המבקשת נמסר ליעדו ביום 6.10.11.

המבקשת עותרת לביטולו של פסק הדין. בתצהיר התומך בבקשה טוענת המבקשת, כי רק ביום 21.10.12 גילתה כי ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה וכי כתב התביעה מעולם לא הומצא לידיה. כך, טוענת המבקשת, כי לא הוצג אישור מסירה כי אם אישור משלוח בלבד. גם מרשימת דברי הדואר המיועדים למסירה שצירפה המשיבה לא ברור מי הוא זה שקיבל את כתב התביעה ובאיזה כתובת נמסר. עוד טוענת המבקשת, כי בהתאם לדין היה על המשיבה להמציא את כתב התביעה למשרדה או למענה הרשום ברשם החברות, דבר שלא נעשה.

המבקשת מוסיפה וטוענת אי הגשת כתב הגנה נבע מכך שכתב התביעה מעולם לא התקבל במשרדיה וכי סיכויי הגנתה בפני התביעה גבוהים. לטענתה, המשיבה לא הציגה ראיה כלשהי לנזק הנטען על ידה. המבקשת טיפלה בבעיות הקליטה לבקשת המשיבה והתקינה במבנה המשיבה שלוש אנטנות. כך גם דוחות איכות התקשורת של המכשירים שבבעלות המשיבה, מעידים שהמשיבה נהנתה מקליטה באיכות טובה מאוד. בנוסף, יש לזכור כי מדובר בשירות סלולארי אשר מעצם טיבו מושפע מנתונים סביבתיים רבים ועל כן קיימת אפשרות כי במקום כלשהו לא תהיה קליטה אופטימלית וכי שיבושי הקליטה אינם מהווים הפרת הסכם.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי כתב התביעה נשלח לידי המבקשת בדואר רשום, ולתמיכת טענתה צירפה המבקשת אישור על משלוח דואר רשום. המשיבה טוענת כי אישור המסירה עצמו אינה בשליטתה, כי אם בשליטת רשות הדואר אשר לא השיבה את אישור המסירה לידי המשיבה. אולם, מבדיקת מערכת מעקב משלוח הדואר עולה כי דבר הדואר נמסר ליעדו. כן טוענת המשיבה, כי לא מוטלת עליה חובה לשלוח את כתב התביעה לכתובתה הרשומה של המבקשת ברשם החברות, שכן למבקשת מספר סניפים ודי בהמצאה לאחד מהם. לטענת המשיבה, המבקשת ידעה על קיומו של ההליך ועל כן אין מקום לביטולו של פסק הדין. כן טוענת המשיבה, כי סיכויי הגנתה של המבקשת בפני התביעה קלושים, שכן המבקשת הפרה את הסכם ההתקשרות עם המשיבה.

בתשובה טוענת המבקשת כי באישור משלוח הדואר הרשום לא צויין אפילו מען ואין בו מידע לאיזה כתובת נשלח ואף אין הוכחה בדבר תוכן המשלוח.

לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקשת. במקרה זה, לא הציגה המשיבה אישור מסירה שיש בו להעיד כי כתב התביעה הומצא לידי המבקשת. ראשית, איין אישור משלוח בדואר רשום אשר אליו נלווה מידע מאתר האינטרנט כי דבר הדואר נמסר ליעדו, אינו מהווה תחליף לאישור מסירה חתום על ידי המבקשת ואין בו כדי להוכיח המצאה כדין. יתר על כן, מאישור הדואר שצורף לבקשה עולה כי אין בו פירוט של הכתובת אליו נשלח דבר הדואר ואף לא ניתן ללמוד ממנו מהו תוכנו של דבר הדואר שנשלח. גם במסמך "רשימת דברי הדואר המיועדים למסירה" שצירפה המשיבה מופיעים רק פרטי הנמען ואין בו פירוט מהותו של דבר הדואר שנשלח והכתובת אליה נשלח. אף לא מופיעה בו חותמת של המבקשת, כי אם חתימה לא ברורה, כך שלא ברור כי דבר הדואר אכן נמסר למבקשת.

בנסיבות אלה הגעתי למסקנה כי מהאישורים אשר צירפה המשיבה לא ניתן ללמוד כי אכן כתב התביעה אכן הומצא למבקשת ומשלא צורף אישור מסירה חתום כדין, הרי שיש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי המבקשת הציגה אף סיכויי הגנה ראויים בפני התביעה, שכן לטענתה נתנה פתרון לבעיות הקליטה שהתעוררו אצל המשיבה. לפיכך, יש ליתן למבקשת את יומה בבית המשפט.

לאור האמור, אני מורה על ביטולו של פסק הדין שניתן ביום 5.5.12. המבקשת תגיש כתב הגנה, בתוך 30 יום. שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תישקל בסיומו של ההליך.

ניתנה היום, ג'' ניסן תשע"ג, 14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: